<h1>הכי נמי איבעי ליה לאוקמה בה חיותא אי נמי לשטוח בה פירי וקיימא הלכתא כרב ביבי בר אביי</h1>
<h2>דף כט.</h2>
החלק השני שהזכרנו בראש השער הזה והוא כגון שנופל ביניהם מחלוקת בקרקע תדע דהיכא דהוי הקרקע ביד בעליה שהוא ידוע שהוא בעל הקרקע זה ובא מי שחולק עליו ואמר לקחתיה ממך כאדם שתובע את חברו בדרך התביעות וכבר פירשתי זה הדין בשער התביעות דאם יש לו עדים הלך אחר עדים ואם לאו ישבע זה שלא מכר ממנו כלום כמו שפירשתי בחבור שבועות. אבל אם היה הקרקע ביד הלוקח ובעל הקרקע היה ידוע בזה הקרקע שהוא שלו ובא וערער על הלוקח הזה שהקרקע בידו ואומר זה הקרקע לא בידך אלא מחמת שכירות שהשכרתיו לך או אפוטרופסות או מחמת גזלה או כדומה לאלו הטענות. תדע דבזה [ה]ענין צריך שיתקבצו בקרקע זה י"ח עניינים ללוקח הזה שאם נתקבצו בו י"ח עניינים הללו שאנו מפרשין הרי הקרקע ללוקח הזה וזכה בו וידחה בעל הקרקע שמעורר על הלוקח ואם פחת אפילו ענין אחד מי"ח עניינים הללו שאנו מפרשין דין הוא שיחזיר הקרקע לבעל הקרקע אלא אם יש לו עדים ללוקח וכל היכא שיש לו עדים הלך אחר העדים ואם אין לו עדים ואף לא נשלמו לו י"ח עניינים הללו אין לו בקרקע כלום. וזה שאנו מפרשין זה הוא החלק השני של חזקה שהזכרתי פירושה בשער י"ג. לפי שפירשתי באותו שער חזקה שאין עמה טענה ופירושה שאינה צריכה טענה כגון שאמר המוכר ללוקח לך חזק וקני והחזיק וקנה בזה הענין הויא חזקה ואין ביניהם שום מחלוקת כלל והנחתי לפרש חזקה שיש עמה טענה כגון שיש ביניהם מחלוקת וזה הוא כגון שהלוקח טוען לקחתיה והמוכר טוען לא מכרתי דכל היכא שנתקבצו עם הלוקח י"ח עניינים הללו קנה אלא אם יש עדים עם בעל הבית דהתם אפילו שנתקבצו ללוקח י"ח עניינים הולכים אחר העדים.
ואלו הן י"ח עניינים. הענין הראשון צריך הלוקח (שעמד) [שיעמוד] זה הקרקע בידו שלש שנים שלמים ולא פחות כדגר' [ב"ב כ"ח ע"א] חזקת הבתים והבורות והשיחים והמערות [וכו' חזקתן שלש שנים מיום ליום], ואף על פי שיש לו ללוקח עדים בשתי השנים ואין לו עדים בשלש שנים שלמים הרי זה מחזיר את הקרקע, כדגר' [שם ל"ג ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה אייתי סהדי דאכלה תרתין שנין אמר רב נחמן הדרא ארעא והדרא פירי.
הענין הב' שלש שנים הללו צריך שיהיו רצופות בזו אחר זו ולא יהו מפוזרות, כדגר' [שם כ"ט ע"א] אמר רב הונא שלש שנים שאמרו רצופות בעינן מאי קמ"ל תנינא חזקתו שלש שנים מיום ליום אי ממתני' הוה אמינא מאי מיום ליום דבעינן מעת לעת ולעולם אפילו מפוזרות קמ"ל.
הענין השלישי צריך שיהו אותן שלש שנים מיום ליום לפי מה שהוא ראוי לעשות בקרקע אם לפירות פירות ואם לדירה דירה שלא יחסר משלש שנים ולא כלום כדגר' [שם] מיום ליום ואמרינן למעוטי מקוטעות שאם היתה בית דירה צריך שידור בה יום ולילה כדגרסינן [שם] והא בתים ביממא ידעי ובליליא לא ידעי אמר אביי מאן מסהיד אבתים שבבי שבבי בין ביממא בין בליליא ידעי. ואי הוי תגר שרגיל ללכת בשוקים בכפרים ואינו עשוי לישב בביתו אלא בלילה לא נתבטלה החזקה ואעפ"י שלא ישב אותן שלש שנים של חזקה כי אם בלילות, כדגרסינן [שם ע"ב] ומודה רב ברוכלים המחזירים בעיירות דאע"ג דלא טעין הוא טענינן ליה אנן דרוכלי בליליא שכיחי, ביממא לא שכיחי. ואי הויא חנות שאין מנהג בני אדם שיעמדו בה בלילות אעפ"י שלא ישב בה אותן שלש שנים כי אם בימים לבדם לא נתבטלה לו החזקה, כדגרסינן [שם] ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא דליממא עבידי לליליא לא עבידי. והיכא שהביר את השדה קצת מאותן שלש שנים לא נתבטלה לו החזקה אם היתה הועלה לשדה באות' הברה והיה באותו מקום מי שעשה כך לשדותיו והבירה אי נמי שהסכימו כל אנשי אותו המקום להוביר שדותיהם אותה שנה ואעפ"י שאין הועלה לשדה באותה הברה כיון שאנשי המקום עשו לא נתבטלה החזקה כדג' [שם כ"ט ע"א] אמר רב חמא ומודה רב (חמא) [הונא] באתרא דמוכרי באגי פשיטא לא צריכא דאיכא דמובר ואיכא דזרע ואזל הוא ואוברה מהו דתימא מצי א"ל אי לדידך הואי הוה לך למיזרעה קמ"ל דא"ל חדא ארעא בכוליה באגא לא מצינא דאנטר אי נמי הכי עדיפא לי דעבדה טפי.
הענין הרביעי צריך שיעשה כל הקרקע כלו מה שהוא ראוי לעשות שאם עבד מקצתו והניח מקצתו אותו שעבדו יתכן בו החזקה ואותו שלא עבדו לא יתכן בו החזקה ואעפ"י שהוא כלו ביחד כדגרסינן [שם כ"ט ע"ב] אמר רבה אכלה כלה חוץ מבית רובע קנה כלה חוץ מבית רובע אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא דבר זריעה הוא אבל דלאו בר זריעה הוא מיקני [אגב] ארעא. מתקיף לה רב ביבי בר אביי אלא מעתה צונמא במאי יקנה אלא באוקמי בה חיותא ומשטח בה פירי
<h2>דף לג:</h2>
החלק השני שהזכרנו בראש השער הזה והוא כגון שנופל ביניהם מחלוקת בקרקע תדע דהיכא דהוי הקרקע ביד בעליה שהוא ידוע שהוא בעל הקרקע זה ובא מי שחולק עליו ואמר לקחתיה ממך כאדם שתובע את חברו בדרך התביעות וכבר פירשתי זה הדין בשער התביעות דאם יש לו עדים הלך אחר עדים ואם לאו ישבע זה שלא מכר ממנו כלום כמו שפירשתי בחבור שבועות. אבל אם היה הקרקע ביד הלוקח ובעל הקרקע היה ידוע בזה הקרקע שהוא שלו ובא וערער על הלוקח הזה שהקרקע בידו ואומר זה הקרקע לא בידך אלא מחמת שכירות שהשכרתיו לך או אפוטרופסות או מחמת גזלה או כדומה לאלו הטענות. תדע דבזה [ה]ענין צריך שיתקבצו בקרקע זה י"ח עניינים ללוקח הזה שאם נתקבצו בו י"ח עניינים הללו שאנו מפרשין הרי הקרקע ללוקח הזה וזכה בו וידחה בעל הקרקע שמעורר על הלוקח ואם פחת אפילו ענין אחד מי"ח עניינים הללו שאנו מפרשין דין הוא שיחזיר הקרקע לבעל הקרקע אלא אם יש לו עדים ללוקח וכל היכא שיש לו עדים הלך אחר העדים ואם אין לו עדים ואף לא נשלמו לו י"ח עניינים הללו אין לו בקרקע כלום. וזה שאנו מפרשין זה הוא החלק השני של חזקה שהזכרתי פירושה בשער י"ג. לפי שפירשתי באותו שער חזקה שאין עמה טענה ופירושה שאינה צריכה טענה כגון שאמר המוכר ללוקח לך חזק וקני והחזיק וקנה בזה הענין הויא חזקה ואין ביניהם שום מחלוקת כלל והנחתי לפרש חזקה שיש עמה טענה כגון שיש ביניהם מחלוקת וזה הוא כגון שהלוקח טוען לקחתיה והמוכר טוען לא מכרתי דכל היכא שנתקבצו עם הלוקח י"ח עניינים הללו קנה אלא אם יש עדים עם בעל הבית דהתם אפילו שנתקבצו ללוקח י"ח עניינים הולכים אחר העדים.
ואלו הן י"ח עניינים. הענין הראשון צריך הלוקח (שעמד) [שיעמוד] זה הקרקע בידו שלש שנים שלמים ולא פחות כדגר' [ב"ב כ"ח ע"א] חזקת הבתים והבורות והשיחים והמערות [וכו' חזקתן שלש שנים מיום ליום], ואף על פי שיש לו ללוקח עדים בשתי השנים ואין לו עדים בשלש שנים שלמים הרי זה מחזיר את הקרקע, כדגר' [שם ל"ג ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה אייתי סהדי דאכלה תרתין שנין אמר רב נחמן הדרא ארעא והדרא פירי.
הענין הב' שלש שנים הללו צריך שיהיו רצופות בזו אחר זו ולא יהו מפוזרות, כדגר' [שם כ"ט ע"א] אמר רב הונא שלש שנים שאמרו רצופות בעינן מאי קמ"ל תנינא חזקתו שלש שנים מיום ליום אי ממתני' הוה אמינא מאי מיום ליום דבעינן מעת לעת ולעולם אפילו מפוזרות קמ"ל.
הענין השלישי צריך שיהו אותן שלש שנים מיום ליום לפי מה שהוא ראוי לעשות בקרקע אם לפירות פירות ואם לדירה דירה שלא יחסר משלש שנים ולא כלום כדגר' [שם] מיום ליום ואמרינן למעוטי מקוטעות שאם היתה בית דירה צריך שידור בה יום ולילה כדגרסינן [שם] והא בתים ביממא ידעי ובליליא לא ידעי אמר אביי מאן מסהיד אבתים שבבי שבבי בין ביממא בין בליליא ידעי. ואי הוי תגר שרגיל ללכת בשוקים בכפרים ואינו עשוי לישב בביתו אלא בלילה לא נתבטלה החזקה ואעפ"י שלא ישב אותן שלש שנים של חזקה כי אם בלילות, כדגרסינן [שם ע"ב] ומודה רב ברוכלים המחזירים בעיירות דאע"ג דלא טעין הוא טענינן ליה אנן דרוכלי בליליא שכיחי, ביממא לא שכיחי. ואי הויא חנות שאין מנהג בני אדם שיעמדו בה בלילות אעפ"י שלא ישב בה אותן שלש שנים כי אם בימים לבדם לא נתבטלה לו החזקה, כדגרסינן [שם] ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא דליממא עבידי לליליא לא עבידי. והיכא שהביר את השדה קצת מאותן שלש שנים לא נתבטלה לו החזקה אם היתה הועלה לשדה באות' הברה והיה באותו מקום מי שעשה כך לשדותיו והבירה אי נמי שהסכימו כל אנשי אותו המקום להוביר שדותיהם אותה שנה ואעפ"י שאין הועלה לשדה באותה הברה כיון שאנשי המקום עשו לא נתבטלה החזקה כדג' [שם כ"ט ע"א] אמר רב חמא ומודה רב (חמא) [הונא] באתרא דמוכרי באגי פשיטא לא צריכא דאיכא דמובר ואיכא דזרע ואזל הוא ואוברה מהו דתימא מצי א"ל אי לדידך הואי הוה לך למיזרעה קמ"ל דא"ל חדא ארעא בכוליה באגא לא מצינא דאנטר אי נמי הכי עדיפא לי דעבדה טפי.
הענין הרביעי צריך שיעשה כל הקרקע כלו מה שהוא ראוי לעשות שאם עבד מקצתו והניח מקצתו אותו שעבדו יתכן בו החזקה ואותו שלא עבדו לא יתכן בו החזקה ואעפ"י שהוא כלו ביחד כדגרסינן [שם כ"ט ע"ב] אמר רבה אכלה כלה חוץ מבית רובע קנה כלה חוץ מבית רובע אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא דבר זריעה הוא אבל דלאו בר זריעה הוא מיקני [אגב] ארעא. מתקיף לה רב ביבי בר אביי אלא מעתה צונמא במאי יקנה אלא באוקמי בה חיותא ומשטח בה פירי
<h2>דף לו.</h2>
החלק השני שהזכרנו בראש השער הזה והוא כגון שנופל ביניהם מחלוקת בקרקע תדע דהיכא דהוי הקרקע ביד בעליה שהוא ידוע שהוא בעל הקרקע זה ובא מי שחולק עליו ואמר לקחתיה ממך כאדם שתובע את חברו בדרך התביעות וכבר פירשתי זה הדין בשער התביעות דאם יש לו עדים הלך אחר עדים ואם לאו ישבע זה שלא מכר ממנו כלום כמו שפירשתי בחבור שבועות. אבל אם היה הקרקע ביד הלוקח ובעל הקרקע היה ידוע בזה הקרקע שהוא שלו ובא וערער על הלוקח הזה שהקרקע בידו ואומר זה הקרקע לא בידך אלא מחמת שכירות שהשכרתיו לך או אפוטרופסות או מחמת גזלה או כדומה לאלו הטענות. תדע דבזה [ה]ענין צריך שיתקבצו בקרקע זה י"ח עניינים ללוקח הזה שאם נתקבצו בו י"ח עניינים הללו שאנו מפרשין הרי הקרקע ללוקח הזה וזכה בו וידחה בעל הקרקע שמעורר על הלוקח ואם פחת אפילו ענין אחד מי"ח עניינים הללו שאנו מפרשין דין הוא שיחזיר הקרקע לבעל הקרקע אלא אם יש לו עדים ללוקח וכל היכא שיש לו עדים הלך אחר העדים ואם אין לו עדים ואף לא נשלמו לו י"ח עניינים הללו אין לו בקרקע כלום. וזה שאנו מפרשין זה הוא החלק השני של חזקה שהזכרתי פירושה בשער י"ג. לפי שפירשתי באותו שער חזקה שאין עמה טענה ופירושה שאינה צריכה טענה כגון שאמר המוכר ללוקח לך חזק וקני והחזיק וקנה בזה הענין הויא חזקה ואין ביניהם שום מחלוקת כלל והנחתי לפרש חזקה שיש עמה טענה כגון שיש ביניהם מחלוקת וזה הוא כגון שהלוקח טוען לקחתיה והמוכר טוען לא מכרתי דכל היכא שנתקבצו עם הלוקח י"ח עניינים הללו קנה אלא אם יש עדים עם בעל הבית דהתם אפילו שנתקבצו ללוקח י"ח עניינים הולכים אחר העדים.
ואלו הן י"ח עניינים. הענין הראשון צריך הלוקח (שעמד) [שיעמוד] זה הקרקע בידו שלש שנים שלמים ולא פחות כדגר' [ב"ב כ"ח ע"א] חזקת הבתים והבורות והשיחים והמערות [וכו' חזקתן שלש שנים מיום ליום], ואף על פי שיש לו ללוקח עדים בשתי השנים ואין לו עדים בשלש שנים שלמים הרי זה מחזיר את הקרקע, כדגר' [שם ל"ג ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה אייתי סהדי דאכלה תרתין שנין אמר רב נחמן הדרא ארעא והדרא פירי.
הענין הב' שלש שנים הללו צריך שיהיו רצופות בזו אחר זו ולא יהו מפוזרות, כדגר' [שם כ"ט ע"א] אמר רב הונא שלש שנים שאמרו רצופות בעינן מאי קמ"ל תנינא חזקתו שלש שנים מיום ליום אי ממתני' הוה אמינא מאי מיום ליום דבעינן מעת לעת ולעולם אפילו מפוזרות קמ"ל.
הענין השלישי צריך שיהו אותן שלש שנים מיום ליום לפי מה שהוא ראוי לעשות בקרקע אם לפירות פירות ואם לדירה דירה שלא יחסר משלש שנים ולא כלום כדגר' [שם] מיום ליום ואמרינן למעוטי מקוטעות שאם היתה בית דירה צריך שידור בה יום ולילה כדגרסינן [שם] והא בתים ביממא ידעי ובליליא לא ידעי אמר אביי מאן מסהיד אבתים שבבי שבבי בין ביממא בין בליליא ידעי. ואי הוי תגר שרגיל ללכת בשוקים בכפרים ואינו עשוי לישב בביתו אלא בלילה לא נתבטלה החזקה ואעפ"י שלא ישב אותן שלש שנים של חזקה כי אם בלילות, כדגרסינן [שם ע"ב] ומודה רב ברוכלים המחזירים בעיירות דאע"ג דלא טעין הוא טענינן ליה אנן דרוכלי בליליא שכיחי, ביממא לא שכיחי. ואי הויא חנות שאין מנהג בני אדם שיעמדו בה בלילות אעפ"י שלא ישב בה אותן שלש שנים כי אם בימים לבדם לא נתבטלה לו החזקה, כדגרסינן [שם] ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא דליממא עבידי לליליא לא עבידי. והיכא שהביר את השדה קצת מאותן שלש שנים לא נתבטלה לו החזקה אם היתה הועלה לשדה באות' הברה והיה באותו מקום מי שעשה כך לשדותיו והבירה אי נמי שהסכימו כל אנשי אותו המקום להוביר שדותיהם אותה שנה ואעפ"י שאין הועלה לשדה באותה הברה כיון שאנשי המקום עשו לא נתבטלה החזקה כדג' [שם כ"ט ע"א] אמר רב חמא ומודה רב (חמא) [הונא] באתרא דמוכרי באגי פשיטא לא צריכא דאיכא דמובר ואיכא דזרע ואזל הוא ואוברה מהו דתימא מצי א"ל אי לדידך הואי הוה לך למיזרעה קמ"ל דא"ל חדא ארעא בכוליה באגא לא מצינא דאנטר אי נמי הכי עדיפא לי דעבדה טפי.
הענין הרביעי צריך שיעשה כל הקרקע כלו מה שהוא ראוי לעשות שאם עבד מקצתו והניח מקצתו אותו שעבדו יתכן בו החזקה ואותו שלא עבדו לא יתכן בו החזקה ואעפ"י שהוא כלו ביחד כדגרסינן [שם כ"ט ע"ב] אמר רבה אכלה כלה חוץ מבית רובע קנה כלה חוץ מבית רובע אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא דבר זריעה הוא אבל דלאו בר זריעה הוא מיקני [אגב] ארעא. מתקיף לה רב ביבי בר אביי אלא מעתה צונמא במאי יקנה אלא באוקמי בה חיותא ומשטח בה פירי
<h2>דף לח.</h2>
החלק השני שהזכרנו בראש השער הזה והוא כגון שנופל ביניהם מחלוקת בקרקע תדע דהיכא דהוי הקרקע ביד בעליה שהוא ידוע שהוא בעל הקרקע זה ובא מי שחולק עליו ואמר לקחתיה ממך כאדם שתובע את חברו בדרך התביעות וכבר פירשתי זה הדין בשער התביעות דאם יש לו עדים הלך אחר עדים ואם לאו ישבע זה שלא מכר ממנו כלום כמו שפירשתי בחבור שבועות. אבל אם היה הקרקע ביד הלוקח ובעל הקרקע היה ידוע בזה הקרקע שהוא שלו ובא וערער על הלוקח הזה שהקרקע בידו ואומר זה הקרקע לא בידך אלא מחמת שכירות שהשכרתיו לך או אפוטרופסות או מחמת גזלה או כדומה לאלו הטענות. תדע דבזה [ה]ענין צריך שיתקבצו בקרקע זה י"ח עניינים ללוקח הזה שאם נתקבצו בו י"ח עניינים הללו שאנו מפרשין הרי הקרקע ללוקח הזה וזכה בו וידחה בעל הקרקע שמעורר על הלוקח ואם פחת אפילו ענין אחד מי"ח עניינים הללו שאנו מפרשין דין הוא שיחזיר הקרקע לבעל הקרקע אלא אם יש לו עדים ללוקח וכל היכא שיש לו עדים הלך אחר העדים ואם אין לו עדים ואף לא נשלמו לו י"ח עניינים הללו אין לו בקרקע כלום. וזה שאנו מפרשין זה הוא החלק השני של חזקה שהזכרתי פירושה בשער י"ג. לפי שפירשתי באותו שער חזקה שאין עמה טענה ופירושה שאינה צריכה טענה כגון שאמר המוכר ללוקח לך חזק וקני והחזיק וקנה בזה הענין הויא חזקה ואין ביניהם שום מחלוקת כלל והנחתי לפרש חזקה שיש עמה טענה כגון שיש ביניהם מחלוקת וזה הוא כגון שהלוקח טוען לקחתיה והמוכר טוען לא מכרתי דכל היכא שנתקבצו עם הלוקח י"ח עניינים הללו קנה אלא אם יש עדים עם בעל הבית דהתם אפילו שנתקבצו ללוקח י"ח עניינים הולכים אחר העדים.
ואלו הן י"ח עניינים. הענין הראשון צריך הלוקח (שעמד) [שיעמוד] זה הקרקע בידו שלש שנים שלמים ולא פחות כדגר' [ב"ב כ"ח ע"א] חזקת הבתים והבורות והשיחים והמערות [וכו' חזקתן שלש שנים מיום ליום], ואף על פי שיש לו ללוקח עדים בשתי השנים ואין לו עדים בשלש שנים שלמים הרי זה מחזיר את הקרקע, כדגר' [שם ל"ג ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה אייתי סהדי דאכלה תרתין שנין אמר רב נחמן הדרא ארעא והדרא פירי.
הענין הב' שלש שנים הללו צריך שיהיו רצופות בזו אחר זו ולא יהו מפוזרות, כדגר' [שם כ"ט ע"א] אמר רב הונא שלש שנים שאמרו רצופות בעינן מאי קמ"ל תנינא חזקתו שלש שנים מיום ליום אי ממתני' הוה אמינא מאי מיום ליום דבעינן מעת לעת ולעולם אפילו מפוזרות קמ"ל.
הענין השלישי צריך שיהו אותן שלש שנים מיום ליום לפי מה שהוא ראוי לעשות בקרקע אם לפירות פירות ואם לדירה דירה שלא יחסר משלש שנים ולא כלום כדגר' [שם] מיום ליום ואמרינן למעוטי מקוטעות שאם היתה בית דירה צריך שידור בה יום ולילה כדגרסינן [שם] והא בתים ביממא ידעי ובליליא לא ידעי אמר אביי מאן מסהיד אבתים שבבי שבבי בין ביממא בין בליליא ידעי. ואי הוי תגר שרגיל ללכת בשוקים בכפרים ואינו עשוי לישב בביתו אלא בלילה לא נתבטלה החזקה ואעפ"י שלא ישב אותן שלש שנים של חזקה כי אם בלילות, כדגרסינן [שם ע"ב] ומודה רב ברוכלים המחזירים בעיירות דאע"ג דלא טעין הוא טענינן ליה אנן דרוכלי בליליא שכיחי, ביממא לא שכיחי. ואי הויא חנות שאין מנהג בני אדם שיעמדו בה בלילות אעפ"י שלא ישב בה אותן שלש שנים כי אם בימים לבדם לא נתבטלה לו החזקה, כדגרסינן [שם] ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא דליממא עבידי לליליא לא עבידי. והיכא שהביר את השדה קצת מאותן שלש שנים לא נתבטלה לו החזקה אם היתה הועלה לשדה באות' הברה והיה באותו מקום מי שעשה כך לשדותיו והבירה אי נמי שהסכימו כל אנשי אותו המקום להוביר שדותיהם אותה שנה ואעפ"י שאין הועלה לשדה באותה הברה כיון שאנשי המקום עשו לא נתבטלה החזקה כדג' [שם כ"ט ע"א] אמר רב חמא ומודה רב (חמא) [הונא] באתרא דמוכרי באגי פשיטא לא צריכא דאיכא דמובר ואיכא דזרע ואזל הוא ואוברה מהו דתימא מצי א"ל אי לדידך הואי הוה לך למיזרעה קמ"ל דא"ל חדא ארעא בכוליה באגא לא מצינא דאנטר אי נמי הכי עדיפא לי דעבדה טפי.
הענין הרביעי צריך שיעשה כל הקרקע כלו מה שהוא ראוי לעשות שאם עבד מקצתו והניח מקצתו אותו שעבדו יתכן בו החזקה ואותו שלא עבדו לא יתכן בו החזקה ואעפ"י שהוא כלו ביחד כדגרסינן [שם כ"ט ע"ב] אמר רבה אכלה כלה חוץ מבית רובע קנה כלה חוץ מבית רובע אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא דבר זריעה הוא אבל דלאו בר זריעה הוא מיקני [אגב] ארעא. מתקיף לה רב ביבי בר אביי אלא מעתה צונמא במאי יקנה אלא באוקמי בה חיותא ומשטח בה פירי
<h2>דף מא.</h2>
החלק השני שהזכרנו בראש השער הזה והוא כגון שנופל ביניהם מחלוקת בקרקע תדע דהיכא דהוי הקרקע ביד בעליה שהוא ידוע שהוא בעל הקרקע זה ובא מי שחולק עליו ואמר לקחתיה ממך כאדם שתובע את חברו בדרך התביעות וכבר פירשתי זה הדין בשער התביעות דאם יש לו עדים הלך אחר עדים ואם לאו ישבע זה שלא מכר ממנו כלום כמו שפירשתי בחבור שבועות. אבל אם היה הקרקע ביד הלוקח ובעל הקרקע היה ידוע בזה הקרקע שהוא שלו ובא וערער על הלוקח הזה שהקרקע בידו ואומר זה הקרקע לא בידך אלא מחמת שכירות שהשכרתיו לך או אפוטרופסות או מחמת גזלה או כדומה לאלו הטענות. תדע דבזה [ה]ענין צריך שיתקבצו בקרקע זה י"ח עניינים ללוקח הזה שאם נתקבצו בו י"ח עניינים הללו שאנו מפרשין הרי הקרקע ללוקח הזה וזכה בו וידחה בעל הקרקע שמעורר על הלוקח ואם פחת אפילו ענין אחד מי"ח עניינים הללו שאנו מפרשין דין הוא שיחזיר הקרקע לבעל הקרקע אלא אם יש לו עדים ללוקח וכל היכא שיש לו עדים הלך אחר העדים ואם אין לו עדים ואף לא נשלמו לו י"ח עניינים הללו אין לו בקרקע כלום. וזה שאנו מפרשין זה הוא החלק השני של חזקה שהזכרתי פירושה בשער י"ג. לפי שפירשתי באותו שער חזקה שאין עמה טענה ופירושה שאינה צריכה טענה כגון שאמר המוכר ללוקח לך חזק וקני והחזיק וקנה בזה הענין הויא חזקה ואין ביניהם שום מחלוקת כלל והנחתי לפרש חזקה שיש עמה טענה כגון שיש ביניהם מחלוקת וזה הוא כגון שהלוקח טוען לקחתיה והמוכר טוען לא מכרתי דכל היכא שנתקבצו עם הלוקח י"ח עניינים הללו קנה אלא אם יש עדים עם בעל הבית דהתם אפילו שנתקבצו ללוקח י"ח עניינים הולכים אחר העדים.
ואלו הן י"ח עניינים. הענין הראשון צריך הלוקח (שעמד) [שיעמוד] זה הקרקע בידו שלש שנים שלמים ולא פחות כדגר' [ב"ב כ"ח ע"א] חזקת הבתים והבורות והשיחים והמערות [וכו' חזקתן שלש שנים מיום ליום], ואף על פי שיש לו ללוקח עדים בשתי השנים ואין לו עדים בשלש שנים שלמים הרי זה מחזיר את הקרקע, כדגר' [שם ל"ג ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה אייתי סהדי דאכלה תרתין שנין אמר רב נחמן הדרא ארעא והדרא פירי.
הענין הב' שלש שנים הללו צריך שיהיו רצופות בזו אחר זו ולא יהו מפוזרות, כדגר' [שם כ"ט ע"א] אמר רב הונא שלש שנים שאמרו רצופות בעינן מאי קמ"ל תנינא חזקתו שלש שנים מיום ליום אי ממתני' הוה אמינא מאי מיום ליום דבעינן מעת לעת ולעולם אפילו מפוזרות קמ"ל.
הענין השלישי צריך שיהו אותן שלש שנים מיום ליום לפי מה שהוא ראוי לעשות בקרקע אם לפירות פירות ואם לדירה דירה שלא יחסר משלש שנים ולא כלום כדגר' [שם] מיום ליום ואמרינן למעוטי מקוטעות שאם היתה בית דירה צריך שידור בה יום ולילה כדגרסינן [שם] והא בתים ביממא ידעי ובליליא לא ידעי אמר אביי מאן מסהיד אבתים שבבי שבבי בין ביממא בין בליליא ידעי. ואי הוי תגר שרגיל ללכת בשוקים בכפרים ואינו עשוי לישב בביתו אלא בלילה לא נתבטלה החזקה ואעפ"י שלא ישב אותן שלש שנים של חזקה כי אם בלילות, כדגרסינן [שם ע"ב] ומודה רב ברוכלים המחזירים בעיירות דאע"ג דלא טעין הוא טענינן ליה אנן דרוכלי בליליא שכיחי, ביממא לא שכיחי. ואי הויא חנות שאין מנהג בני אדם שיעמדו בה בלילות אעפ"י שלא ישב בה אותן שלש שנים כי אם בימים לבדם לא נתבטלה לו החזקה, כדגרסינן [שם] ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא דליממא עבידי לליליא לא עבידי. והיכא שהביר את השדה קצת מאותן שלש שנים לא נתבטלה לו החזקה אם היתה הועלה לשדה באות' הברה והיה באותו מקום מי שעשה כך לשדותיו והבירה אי נמי שהסכימו כל אנשי אותו המקום להוביר שדותיהם אותה שנה ואעפ"י שאין הועלה לשדה באותה הברה כיון שאנשי המקום עשו לא נתבטלה החזקה כדג' [שם כ"ט ע"א] אמר רב חמא ומודה רב (חמא) [הונא] באתרא דמוכרי באגי פשיטא לא צריכא דאיכא דמובר ואיכא דזרע ואזל הוא ואוברה מהו דתימא מצי א"ל אי לדידך הואי הוה לך למיזרעה קמ"ל דא"ל חדא ארעא בכוליה באגא לא מצינא דאנטר אי נמי הכי עדיפא לי דעבדה טפי.
הענין הרביעי צריך שיעשה כל הקרקע כלו מה שהוא ראוי לעשות שאם עבד מקצתו והניח מקצתו אותו שעבדו יתכן בו החזקה ואותו שלא עבדו לא יתכן בו החזקה ואעפ"י שהוא כלו ביחד כדגרסינן [שם כ"ט ע"ב] אמר רבה אכלה כלה חוץ מבית רובע קנה כלה חוץ מבית רובע אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא דבר זריעה הוא אבל דלאו בר זריעה הוא מיקני [אגב] ארעא. מתקיף לה רב ביבי בר אביי אלא מעתה צונמא במאי יקנה אלא באוקמי בה חיותא ומשטח בה פירי
<h2>דף מו:</h2>
החלק השני שהזכרנו בראש השער הזה והוא כגון שנופל ביניהם מחלוקת בקרקע תדע דהיכא דהוי הקרקע ביד בעליה שהוא ידוע שהוא בעל הקרקע זה ובא מי שחולק עליו ואמר לקחתיה ממך כאדם שתובע את חברו בדרך התביעות וכבר פירשתי זה הדין בשער התביעות דאם יש לו עדים הלך אחר עדים ואם לאו ישבע זה שלא מכר ממנו כלום כמו שפירשתי בחבור שבועות. אבל אם היה הקרקע ביד הלוקח ובעל הקרקע היה ידוע בזה הקרקע שהוא שלו ובא וערער על הלוקח הזה שהקרקע בידו ואומר זה הקרקע לא בידך אלא מחמת שכירות שהשכרתיו לך או אפוטרופסות או מחמת גזלה או כדומה לאלו הטענות. תדע דבזה [ה]ענין צריך שיתקבצו בקרקע זה י"ח עניינים ללוקח הזה שאם נתקבצו בו י"ח עניינים הללו שאנו מפרשין הרי הקרקע ללוקח הזה וזכה בו וידחה בעל הקרקע שמעורר על הלוקח ואם פחת אפילו ענין אחד מי"ח עניינים הללו שאנו מפרשין דין הוא שיחזיר הקרקע לבעל הקרקע אלא אם יש לו עדים ללוקח וכל היכא שיש לו עדים הלך אחר העדים ואם אין לו עדים ואף לא נשלמו לו י"ח עניינים הללו אין לו בקרקע כלום. וזה שאנו מפרשין זה הוא החלק השני של חזקה שהזכרתי פירושה בשער י"ג. לפי שפירשתי באותו שער חזקה שאין עמה טענה ופירושה שאינה צריכה טענה כגון שאמר המוכר ללוקח לך חזק וקני והחזיק וקנה בזה הענין הויא חזקה ואין ביניהם שום מחלוקת כלל והנחתי לפרש חזקה שיש עמה טענה כגון שיש ביניהם מחלוקת וזה הוא כגון שהלוקח טוען לקחתיה והמוכר טוען לא מכרתי דכל היכא שנתקבצו עם הלוקח י"ח עניינים הללו קנה אלא אם יש עדים עם בעל הבית דהתם אפילו שנתקבצו ללוקח י"ח עניינים הולכים אחר העדים.
ואלו הן י"ח עניינים. הענין הראשון צריך הלוקח (שעמד) [שיעמוד] זה הקרקע בידו שלש שנים שלמים ולא פחות כדגר' [ב"ב כ"ח ע"א] חזקת הבתים והבורות והשיחים והמערות [וכו' חזקתן שלש שנים מיום ליום], ואף על פי שיש לו ללוקח עדים בשתי השנים ואין לו עדים בשלש שנים שלמים הרי זה מחזיר את הקרקע, כדגר' [שם ל"ג ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה אייתי סהדי דאכלה תרתין שנין אמר רב נחמן הדרא ארעא והדרא פירי.
הענין הב' שלש שנים הללו צריך שיהיו רצופות בזו אחר זו ולא יהו מפוזרות, כדגר' [שם כ"ט ע"א] אמר רב הונא שלש שנים שאמרו רצופות בעינן מאי קמ"ל תנינא חזקתו שלש שנים מיום ליום אי ממתני' הוה אמינא מאי מיום ליום דבעינן מעת לעת ולעולם אפילו מפוזרות קמ"ל.
הענין השלישי צריך שיהו אותן שלש שנים מיום ליום לפי מה שהוא ראוי לעשות בקרקע אם לפירות פירות ואם לדירה דירה שלא יחסר משלש שנים ולא כלום כדגר' [שם] מיום ליום ואמרינן למעוטי מקוטעות שאם היתה בית דירה צריך שידור בה יום ולילה כדגרסינן [שם] והא בתים ביממא ידעי ובליליא לא ידעי אמר אביי מאן מסהיד אבתים שבבי שבבי בין ביממא בין בליליא ידעי. ואי הוי תגר שרגיל ללכת בשוקים בכפרים ואינו עשוי לישב בביתו אלא בלילה לא נתבטלה החזקה ואעפ"י שלא ישב אותן שלש שנים של חזקה כי אם בלילות, כדגרסינן [שם ע"ב] ומודה רב ברוכלים המחזירים בעיירות דאע"ג דלא טעין הוא טענינן ליה אנן דרוכלי בליליא שכיחי, ביממא לא שכיחי. ואי הויא חנות שאין מנהג בני אדם שיעמדו בה בלילות אעפ"י שלא ישב בה אותן שלש שנים כי אם בימים לבדם לא נתבטלה לו החזקה, כדגרסינן [שם] ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא דליממא עבידי לליליא לא עבידי. והיכא שהביר את השדה קצת מאותן שלש שנים לא נתבטלה לו החזקה אם היתה הועלה לשדה באות' הברה והיה באותו מקום מי שעשה כך לשדותיו והבירה אי נמי שהסכימו כל אנשי אותו המקום להוביר שדותיהם אותה שנה ואעפ"י שאין הועלה לשדה באותה הברה כיון שאנשי המקום עשו לא נתבטלה החזקה כדג' [שם כ"ט ע"א] אמר רב חמא ומודה רב (חמא) [הונא] באתרא דמוכרי באגי פשיטא לא צריכא דאיכא דמובר ואיכא דזרע ואזל הוא ואוברה מהו דתימא מצי א"ל אי לדידך הואי הוה לך למיזרעה קמ"ל דא"ל חדא ארעא בכוליה באגא לא מצינא דאנטר אי נמי הכי עדיפא לי דעבדה טפי.
הענין הרביעי צריך שיעשה כל הקרקע כלו מה שהוא ראוי לעשות שאם עבד מקצתו והניח מקצתו אותו שעבדו יתכן בו החזקה ואותו שלא עבדו לא יתכן בו החזקה ואעפ"י שהוא כלו ביחד כדגרסינן [שם כ"ט ע"ב] אמר רבה אכלה כלה חוץ מבית רובע קנה כלה חוץ מבית רובע אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא דבר זריעה הוא אבל דלאו בר זריעה הוא מיקני [אגב] ארעא. מתקיף לה רב ביבי בר אביי אלא מעתה צונמא במאי יקנה אלא באוקמי בה חיותא ומשטח בה פירי
<h2>דף נב.</h2>
החלק השני שהזכרנו בראש השער הזה והוא כגון שנופל ביניהם מחלוקת בקרקע תדע דהיכא דהוי הקרקע ביד בעליה שהוא ידוע שהוא בעל הקרקע זה ובא מי שחולק עליו ואמר לקחתיה ממך כאדם שתובע את חברו בדרך התביעות וכבר פירשתי זה הדין בשער התביעות דאם יש לו עדים הלך אחר עדים ואם לאו ישבע זה שלא מכר ממנו כלום כמו שפירשתי בחבור שבועות. אבל אם היה הקרקע ביד הלוקח ובעל הקרקע היה ידוע בזה הקרקע שהוא שלו ובא וערער על הלוקח הזה שהקרקע בידו ואומר זה הקרקע לא בידך אלא מחמת שכירות שהשכרתיו לך או אפוטרופסות או מחמת גזלה או כדומה לאלו הטענות. תדע דבזה [ה]ענין צריך שיתקבצו בקרקע זה י"ח עניינים ללוקח הזה שאם נתקבצו בו י"ח עניינים הללו שאנו מפרשין הרי הקרקע ללוקח הזה וזכה בו וידחה בעל הקרקע שמעורר על הלוקח ואם פחת אפילו ענין אחד מי"ח עניינים הללו שאנו מפרשין דין הוא שיחזיר הקרקע לבעל הקרקע אלא אם יש לו עדים ללוקח וכל היכא שיש לו עדים הלך אחר העדים ואם אין לו עדים ואף לא נשלמו לו י"ח עניינים הללו אין לו בקרקע כלום. וזה שאנו מפרשין זה הוא החלק השני של חזקה שהזכרתי פירושה בשער י"ג. לפי שפירשתי באותו שער חזקה שאין עמה טענה ופירושה שאינה צריכה טענה כגון שאמר המוכר ללוקח לך חזק וקני והחזיק וקנה בזה הענין הויא חזקה ואין ביניהם שום מחלוקת כלל והנחתי לפרש חזקה שיש עמה טענה כגון שיש ביניהם מחלוקת וזה הוא כגון שהלוקח טוען לקחתיה והמוכר טוען לא מכרתי דכל היכא שנתקבצו עם הלוקח י"ח עניינים הללו קנה אלא אם יש עדים עם בעל הבית דהתם אפילו שנתקבצו ללוקח י"ח עניינים הולכים אחר העדים.
ואלו הן י"ח עניינים. הענין הראשון צריך הלוקח (שעמד) [שיעמוד] זה הקרקע בידו שלש שנים שלמים ולא פחות כדגר' [כ"ח ע"א] חזקת הבתים והבורות והשיחים והמערות [וכו' חזקתן שלש שנים מיום ליום], ואף על פי שיש לו ללוקח עדים בשתי השנים ואין לו עדים בשלש שנים שלמים הרי זה מחזיר את הקרקע, כדגר' [ל"ג ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה אייתי סהדי דאכלה תרתין שנין אמר רב נחמן הדרא ארעא והדרא פירי.
הענין הב' שלש שנים הללו צריך שיהיו רצופות בזו אחר זו ולא יהו מפוזרות, כדגר' [כ"ט ע"א] אמר רב הונא שלש שנים שאמרו רצופות בעינן מאי קמ"ל תנינא חזקתו שלש שנים מיום ליום אי ממתני' הוה אמינא מאי מיום ליום דבעינן מעת לעת ולעולם אפילו מפוזרות קמ"ל.
הענין השלישי צריך שיהו אותן שלש שנים מיום ליום לפי מה שהוא ראוי לעשות בקרקע אם לפירות פירות ואם לדירה דירה שלא יחסר משלש שנים ולא כלום כדגר' [שם] מיום ליום ואמרינן למעוטי מקוטעות שאם היתה בית דירה צריך שידור בה יום ולילה כדגרסינן [שם] והא בתים ביממא ידעי ובליליא לא ידעי אמר אביי מאן מסהיד אבתים שבבי שבבי בין ביממא בין בליליא ידעי. ואי הוי תגר שרגיל ללכת בשוקים בכפרים ואינו עשוי לישב בביתו אלא בלילה לא נתבטלה החזקה ואעפ"י שלא ישב אותן שלש שנים של חזקה כי אם בלילות, כדגרסינן [שם ע"ב] ומודה רב ברוכלים המחזירים בעיירות דאע"ג דלא טעין הוא טענינן ליה אנן דרוכלי בליליא שכיחי, ביממא לא שכיחי. ואי הויא חנות שאין מנהג בני אדם שיעמדו בה בלילות אעפ"י שלא ישב בה אותן שלש שנים כי אם בימים לבדם לא נתבטלה לו החזקה, כדגרסינן [שם] ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא דליממא עבידי לליליא לא עבידי. והיכא שהביר את השדה קצת מאותן שלש שנים לא נתבטלה לו החזקה אם היתה הועלה לשדה באות' הברה והיה באותו מקום מי שעשה כך לשדותיו והבירה אי נמי שהסכימו כל אנשי אותו המקום להוביר שדותיהם אותה שנה ואעפ"י שאין הועלה לשדה באותה הברה כיון שאנשי המקום עשו לא נתבטלה החזקה כדג' [כ"ט ע"א] אמר רב חמא ומודה רב (חמא) [הונא] באתרא דמוכרי באגי פשיטא לא צריכא דאיכא דמובר ואיכא דזרע ואזל הוא ואוברה מהו דתימא מצי א"ל אי לדידך הואי הוה לך למיזרעה קמ"ל דא"ל חדא ארעא בכוליה באגא לא מצינא דאנטר אי נמי הכי עדיפא לי דעבדה טפי.
הענין הרביעי צריך שיעשה כל הקרקע כלו מה שהוא ראוי לעשות שאם עבד מקצתו והניח מקצתו אותו שעבדו יתכן בו החזקה ואותו שלא עבדו לא יתכן בו החזקה ואעפ"י שהוא כלו ביחד כדגרסינן [כ"ט ע"ב] אמר רבה אכלה כלה חוץ מבית רובע קנה כלה חוץ מבית רובע אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא דבר זריעה הוא אבל דלאו בר זריעה הוא מיקני [אגב] ארעא. מתקיף לה רב ביבי בר אביי אלא מעתה צונמא במאי יקנה אלא באוקמי בה חיותא ומשטח בה פירי
<h2>דף קנד:</h2>
החלק השני שהזכרנו בראש השער הזה והוא כגון שנופל ביניהם מחלוקת בקרקע תדע דהיכא דהוי הקרקע ביד בעליה שהוא ידוע שהוא בעל הקרקע זה ובא מי שחולק עליו ואמר לקחתיה ממך כאדם שתובע את חברו בדרך התביעות וכבר פירשתי זה הדין בשער התביעות דאם יש לו עדים הלך אחר עדים ואם לאו ישבע זה שלא מכר ממנו כלום כמו שפירשתי בחבור שבועות. אבל אם היה הקרקע ביד הלוקח ובעל הקרקע היה ידוע בזה הקרקע שהוא שלו ובא וערער על הלוקח הזה שהקרקע בידו ואומר זה הקרקע לא בידך אלא מחמת שכירות שהשכרתיו לך או אפוטרופסות או מחמת גזלה או כדומה לאלו הטענות. תדע דבזה [ה]ענין צריך שיתקבצו בקרקע זה י"ח עניינים ללוקח הזה שאם נתקבצו בו י"ח עניינים הללו שאנו מפרשין הרי הקרקע ללוקח הזה וזכה בו וידחה בעל הקרקע שמעורר על הלוקח ואם פחת אפילו ענין אחד מי"ח עניינים הללו שאנו מפרשין דין הוא שיחזיר הקרקע לבעל הקרקע אלא אם יש לו עדים ללוקח וכל היכא שיש לו עדים הלך אחר העדים ואם אין לו עדים ואף לא נשלמו לו י"ח עניינים הללו אין לו בקרקע כלום. וזה שאנו מפרשין זה הוא החלק השני של חזקה שהזכרתי פירושה בשער י"ג. לפי שפירשתי באותו שער חזקה שאין עמה טענה ופירושה שאינה צריכה טענה כגון שאמר המוכר ללוקח לך חזק וקני והחזיק וקנה בזה הענין הויא חזקה ואין ביניהם שום מחלוקת כלל והנחתי לפרש חזקה שיש עמה טענה כגון שיש ביניהם מחלוקת וזה הוא כגון שהלוקח טוען לקחתיה והמוכר טוען לא מכרתי דכל היכא שנתקבצו עם הלוקח י"ח עניינים הללו קנה אלא אם יש עדים עם בעל הבית דהתם אפילו שנתקבצו ללוקח י"ח עניינים הולכים אחר העדים.
ואלו הן י"ח עניינים. הענין הראשון צריך הלוקח (שעמד) [שיעמוד] זה הקרקע בידו שלש שנים שלמים ולא פחות כדגר' [כ"ח ע"א] חזקת הבתים והבורות והשיחים והמערות [וכו' חזקתן שלש שנים מיום ליום], ואף על פי שיש לו ללוקח עדים בשתי השנים ואין לו עדים בשלש שנים שלמים הרי זה מחזיר את הקרקע, כדגר' [ל"ג ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה אייתי סהדי דאכלה תרתין שנין אמר רב נחמן הדרא ארעא והדרא פירי.
הענין הב' שלש שנים הללו צריך שיהיו רצופות בזו אחר זו ולא יהו מפוזרות, כדגר' [כ"ט ע"א] אמר רב הונא שלש שנים שאמרו רצופות בעינן מאי קמ"ל תנינא חזקתו שלש שנים מיום ליום אי ממתני' הוה אמינא מאי מיום ליום דבעינן מעת לעת ולעולם אפילו מפוזרות קמ"ל.
הענין השלישי צריך שיהו אותן שלש שנים מיום ליום לפי מה שהוא ראוי לעשות בקרקע אם לפירות פירות ואם לדירה דירה שלא יחסר משלש שנים ולא כלום כדגר' [שם] מיום ליום ואמרינן למעוטי מקוטעות שאם היתה בית דירה צריך שידור בה יום ולילה כדגרסינן [שם] והא בתים ביממא ידעי ובליליא לא ידעי אמר אביי מאן מסהיד אבתים שבבי שבבי בין ביממא בין בליליא ידעי. ואי הוי תגר שרגיל ללכת בשוקים בכפרים ואינו עשוי לישב בביתו אלא בלילה לא נתבטלה החזקה ואעפ"י שלא ישב אותן שלש שנים של חזקה כי אם בלילות, כדגרסינן [שם ע"ב] ומודה רב ברוכלים המחזירים בעיירות דאע"ג דלא טעין הוא טענינן ליה אנן דרוכלי בליליא שכיחי, ביממא לא שכיחי. ואי הויא חנות שאין מנהג בני אדם שיעמדו בה בלילות אעפ"י שלא ישב בה אותן שלש שנים כי אם בימים לבדם לא נתבטלה לו החזקה, כדגרסינן [שם] ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא דליממא עבידי לליליא לא עבידי. והיכא שהביר את השדה קצת מאותן שלש שנים לא נתבטלה לו החזקה אם היתה הועלה לשדה באות' הברה והיה באותו מקום מי שעשה כך לשדותיו והבירה אי נמי שהסכימו כל אנשי אותו המקום להוביר שדותיהם אותה שנה ואעפ"י שאין הועלה לשדה באותה הברה כיון שאנשי המקום עשו לא נתבטלה החזקה כדג' [כ"ט ע"א] אמר רב חמא ומודה רב (חמא) [הונא] באתרא דמוכרי באגי פשיטא לא צריכא דאיכא דמובר ואיכא דזרע ואזל הוא ואוברה מהו דתימא מצי א"ל אי לדידך הואי הוה לך למיזרעה קמ"ל דא"ל חדא ארעא בכוליה באגא לא מצינא דאנטר אי נמי הכי עדיפא לי דעבדה טפי.
הענין הרביעי צריך שיעשה כל הקרקע כלו מה שהוא ראוי לעשות שאם עבד מקצתו והניח מקצתו אותו שעבדו יתכן בו החזקה ואותו שלא עבדו לא יתכן בו החזקה ואעפ"י שהוא כלו ביחד כדגרסינן [כ"ט ע"ב] אמר רבה אכלה כלה חוץ מבית רובע קנה כלה חוץ מבית רובע אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא דבר זריעה הוא אבל דלאו בר זריעה הוא מיקני [אגב] ארעא. מתקיף לה רב ביבי בר אביי אלא מעתה צונמא במאי יקנה אלא באוקמי בה חיותא ומשטח בה פירי
<h2>דף קסט:</h2>
החלק השני שהזכרנו בראש השער הזה והוא כגון שנופל ביניהם מחלוקת בקרקע תדע דהיכא דהוי הקרקע ביד בעליה שהוא ידוע שהוא בעל הקרקע זה ובא מי שחולק עליו ואמר לקחתיה ממך כאדם שתובע את חברו בדרך התביעות וכבר פירשתי זה הדין בשער התביעות דאם יש לו עדים הלך אחר עדים ואם לאו ישבע זה שלא מכר ממנו כלום כמו שפירשתי בחבור שבועות. אבל אם היה הקרקע ביד הלוקח ובעל הקרקע היה ידוע בזה הקרקע שהוא שלו ובא וערער על הלוקח הזה שהקרקע בידו ואומר זה הקרקע לא בידך אלא מחמת שכירות שהשכרתיו לך או אפוטרופסות או מחמת גזלה או כדומה לאלו הטענות. תדע דבזה [ה]ענין צריך שיתקבצו בקרקע זה י"ח עניינים ללוקח הזה שאם נתקבצו בו י"ח עניינים הללו שאנו מפרשין הרי הקרקע ללוקח הזה וזכה בו וידחה בעל הקרקע שמעורר על הלוקח ואם פחת אפילו ענין אחד מי"ח עניינים הללו שאנו מפרשין דין הוא שיחזיר הקרקע לבעל הקרקע אלא אם יש לו עדים ללוקח וכל היכא שיש לו עדים הלך אחר העדים ואם אין לו עדים ואף לא נשלמו לו י"ח עניינים הללו אין לו בקרקע כלום. וזה שאנו מפרשין זה הוא החלק השני של חזקה שהזכרתי פירושה בשער י"ג. לפי שפירשתי באותו שער חזקה שאין עמה טענה ופירושה שאינה צריכה טענה כגון שאמר המוכר ללוקח לך חזק וקני והחזיק וקנה בזה הענין הויא חזקה ואין ביניהם שום מחלוקת כלל והנחתי לפרש חזקה שיש עמה טענה כגון שיש ביניהם מחלוקת וזה הוא כגון שהלוקח טוען לקחתיה והמוכר טוען לא מכרתי דכל היכא שנתקבצו עם הלוקח י"ח עניינים הללו קנה אלא אם יש עדים עם בעל הבית דהתם אפילו שנתקבצו ללוקח י"ח עניינים הולכים אחר העדים.
ואלו הן י"ח עניינים. הענין הראשון צריך הלוקח (שעמד) [שיעמוד] זה הקרקע בידו שלש שנים שלמים ולא פחות כדגר' [ב"ב כ"ח ע"א] חזקת הבתים והבורות והשיחים והמערות [וכו' חזקתן שלש שנים מיום ליום], ואף על פי שיש לו ללוקח עדים בשתי השנים ואין לו עדים בשלש שנים שלמים הרי זה מחזיר את הקרקע, כדגר' [שם ל"ג ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה אייתי סהדי דאכלה תרתין שנין אמר רב נחמן הדרא ארעא והדרא פירי.
הענין הב' שלש שנים הללו צריך שיהיו רצופות בזו אחר זו ולא יהו מפוזרות, כדגר' [שם כ"ט ע"א] אמר רב הונא שלש שנים שאמרו רצופות בעינן מאי קמ"ל תנינא חזקתו שלש שנים מיום ליום אי ממתני' הוה אמינא מאי מיום ליום דבעינן מעת לעת ולעולם אפילו מפוזרות קמ"ל.
הענין השלישי צריך שיהו אותן שלש שנים מיום ליום לפי מה שהוא ראוי לעשות בקרקע אם לפירות פירות ואם לדירה דירה שלא יחסר משלש שנים ולא כלום כדגר' [שם] מיום ליום ואמרינן למעוטי מקוטעות שאם היתה בית דירה צריך שידור בה יום ולילה כדגרסינן [שם] והא בתים ביממא ידעי ובליליא לא ידעי אמר אביי מאן מסהיד אבתים שבבי שבבי בין ביממא בין בליליא ידעי. ואי הוי תגר שרגיל ללכת בשוקים בכפרים ואינו עשוי לישב בביתו אלא בלילה לא נתבטלה החזקה ואעפ"י שלא ישב אותן שלש שנים של חזקה כי אם בלילות, כדגרסינן [שם ע"ב] ומודה רב ברוכלים המחזירים בעיירות דאע"ג דלא טעין הוא טענינן ליה אנן דרוכלי בליליא שכיחי, ביממא לא שכיחי. ואי הויא חנות שאין מנהג בני אדם שיעמדו בה בלילות אעפ"י שלא ישב בה אותן שלש שנים כי אם בימים לבדם לא נתבטלה לו החזקה, כדגרסינן [שם] ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא דליממא עבידי לליליא לא עבידי. והיכא שהביר את השדה קצת מאותן שלש שנים לא נתבטלה לו החזקה אם היתה הועלה לשדה באות' הברה והיה באותו מקום מי שעשה כך לשדותיו והבירה אי נמי שהסכימו כל אנשי אותו המקום להוביר שדותיהם אותה שנה ואעפ"י שאין הועלה לשדה באותה הברה כיון שאנשי המקום עשו לא נתבטלה החזקה כדג' [שם כ"ט ע"א] אמר רב חמא ומודה רב (חמא) [הונא] באתרא דמוכרי באגי פשיטא לא צריכא דאיכא דמובר ואיכא דזרע ואזל הוא ואוברה מהו דתימא מצי א"ל אי לדידך הואי הוה לך למיזרעה קמ"ל דא"ל חדא ארעא בכוליה באגא לא מצינא דאנטר אי נמי הכי עדיפא לי דעבדה טפי.
הענין הרביעי צריך שיעשה כל הקרקע כלו מה שהוא ראוי לעשות שאם עבד מקצתו והניח מקצתו אותו שעבדו יתכן בו החזקה ואותו שלא עבדו לא יתכן בו החזקה ואעפ"י שהוא כלו ביחד כדגרסינן [שם כ"ט ע"ב] אמר רבה אכלה כלה חוץ מבית רובע קנה כלה חוץ מבית רובע אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא דבר זריעה הוא אבל דלאו בר זריעה הוא מיקני [אגב] ארעא. מתקיף לה רב ביבי בר אביי אלא מעתה צונמא במאי יקנה אלא באוקמי בה חיותא ומשטח בה פירי
